ברוכה הבאה לביירון ביי!

תמונות מביירון ביי היפה

הגעתי לביירון ביי בשמונה בבוקר, אולי קצת קודם. האוטובוס זורק אותך במרכז העיירה ולא באמצע שומקום. נציגי האכסניות השונות מחכים שם עם ואנים, מציעים לך להצטרף אליהם, גם אם לא הזמנת מקום מראש. בחרתי באחת משתי האכסניות של איגוד אכסניות הנוער. עשיתי כרטיס חבר עוד בארץ כדי לקבל הנחות באכסניותיהם באוסטרליה. הגעתי, נרשמתי, צ'ק-אין, שיבוץ בחדר בנות ויציאה החוצה לסקירת האיזור. הייתי עושה לעצמי טובה גדולה אם הייתי הולכת לישון כי באוטובוס זה לא ממש הלך, אבל לא. רציתי לראות מה יש למקום הזה להציע ולישון כבר אשן בלילה.

הנסיעה לביירון ביי היתה מרתקת. לא 14 שעות נסיעה כי אם 12 בערך אבל גם זה הרבה. עברנו על פני יישובים רבים, כל מיני צורות התיישבות מעניינות. חלפנו בתוך ישובים ולצידם. ליד תחנות, רכבת, ליד מיליוני עצים מדהימים. אני צריכה להתחיל להפחית את כמות תמונות העצים שאני מצלמת כי זה לא ייגמר. הם נותנים כבוד לעציהם ומאירים אותם באורות מחמיאים בכניסות לערים ובפארקים. בכבישים יש המון משאיות וראיתי גם פרות וסוס אחד שלבש שכמיה ודהר בשמחה.

כדי להגיע לנופים המרהיבים האלה צריך ללכת קצת. לא הייתי מרגישה את זה בכלל לו הייתי מגיעה עם הבגדים הנכונים ובמיוחד הנעליים הנכונות. נעלתי כפכפי אצבע חדשות שמתאימות להליכה לחוף, לא לטיפוסים ויערות גשם. אבל המסלול היה אמור להיות רק קילומטר וחצי, רבע שעה הליכה במישור, לא ביג דיל לנעליים לא מתאימות. אבל בגלל השילוט הלא מספיק ברור שלהם ואולי הקריאה הסלקטיבית שלי יצא שבחרתי במסלול הארוך יותר. כצפוי גם לא נשאתי עמי כמות מים מספקת ואת המים במחירים התיירותיים שלהם שימכרו לפראיירים אחרים.

ובנוסף לטענות הנ"ל, בחרתי גם בשעת צהריים. טעות גדולה אבל הנוף המדהים הזה פיצה על כל הכאב והסבל.
אחרי שעתיים הליכה בכפכפי אצבע וחצאית אספתי כמה דעות לא חיוביות על העם האוסטרלי. הרגשתי כאילו טיפסתי על המצדה וירדתי ממנה, עליתי עליה שוב וירדתי שוב. בסך הכל רציתי למצוא את המגדלור המזויין שלהם, ועשיתי כושר בשביל כל השבוע. בגלל החיצים הדפוקים שלהם על השלטים הלכתי 4 ק"מ. חוץ מזה, אנא ציינו מראש באילו תנאי שטח מדובר. יער גשם, מדרגות אינסופיות, עליות, ירידות... עליתי ועליתי, הגעתי למעלה כדי לגלות שאני מאוד רחוקה מהמגדלור אבל יש לי יופי של תצפית עליו, תודה באמת.


אם רק הייתי באה עם נעלי ספורט! אבל בסופו של דבר הגעתי גם למגדלור, התפעלתי והתפעמתי מהתמונות המרהיבות שנפרשו לנגד עיני וחיפשתי מים. לא קניתי. הרי בסוף הירידה אני כבר חוזרת לחדר באכסניה ולסופרמרקט המבטיח. גם הדרך חזרה נתארכה לה מעבר לצפוי, גם בגלל השילוט שלהם וגם בגלל המרחק האוסיקטיבי של המגדלור מהאכסניה.
אבל סוף טוב הכל טוב. חזרתי לחדר בשלום, התוודעתי לשלוש שותפותיי הגרמניות הצלויות well-done והצלחתי לנוח מעט. בביירון ביי התחלתי קצת להתאקלם ולהרגיש את האווירה האוסטרלית הרגועה והמרגיעה.