היום אני מטיילת בעיר ואוכלת. כמו תנין רק יותר צמחוני . זה השלט המזהיר מפני תנינים. אהבתי.
עד השעה ארבע אכלתי 2 לחמניות, תפוח עץ, גלידה של מקדונלדס, גלידת בסקין רובינס, לחמניה עם פסטרמה, גבינה צהובה ו...ריבה! של מקדונלדס. ו...מאפין מ- woolworth's עם אוכמניות שלא היה משהו בטעם, רק גדול. וזהו. גלשתי באינטרנט שעתיים ושילמתי על זה 2 דולר. חשבתי שזה בחינם. אבל לא נורא. בטח מגיע להם יותר. פשוט לא נאשמתי אז אין להם מושג כמה זמן הייתי. עניתי על מיילים מחברות ומשפחה, שלחתי תמונות, קראתי פוסטים, דואר, נתתי כוכבים.
הזמן טס. אני הולכת והולכת והולכת, פחות או יותר ברדיוס של קילומטר, חוזרת שוב ושוב לרחוב שרידן שבו נמצא מקדונלדס אבל נכנסתי אליו רק פעמיים עד כה. לא עוד. בא לי להקיא מעצמי. במקום זה אני לועסת את המסטיק האחרון שנשאר לי מישראל.
יש פה עצים מאוד יפים. יותר עצים מאנשים. הלגונה נראית כיפית. אני יושבת בסמוך אליה. עוד מעט אקרא ספר. הים שלהם נסוג. בטח קשור לבצורת שלהם. הם משקים יותר מדי את הדשאים שלהם.
מתי כבר אפסיק לאכול כמו בולמית שלא מקיאה? טוב שאני לפחות הולכת קצת. אוף.
מחר אני עוצאת לקייפ טריביוליישן ליומיים. עכשיו אני נזכרתי שלא כתבתי לנגה. היא המליצה לי לנסוע לשם. אבל כנראה אתחבר שוב לאינטרנט בקרוב. במהלך אחה"צ או הערב, אין יותר מדי מה לעשות.
אני עדיין מתקמצנת לקנות מתאם למטענים שלי. הסוללה של המצלמה כבר לא מלאה ואני עלולה להגיע למצב קריטי בקייפ טריב. מצאתי פה בעשרה דולר, לא זוכרת איפה. בדקתי בכל סופרמרקט כמה עולה. ראיתי כל כך הרבה חנויות היום. באסה עם המטענים האלה. אני חושבת שאכנע וארכוש מתאם היום.
אז הטיול מחר, מקווה שיהיה סבבה. שינוי אווירה לפחות. 129 דולר. נשמע סביר. כולל ארוחה אחת ותה עם ביסקויטים. מתקמצנים אפילו על קפה פה. יהיה כיף, בטח, למה לא. ואחרי זה יהיה לי את שבת-ראשון-שני. שלושה ימים זה די הרבה. אולי אשאר בפורט-דאגלס ללילה נוסף. נראה איך זה שם. אסע עם כל חפציי. אקנה הערב מים ואחפש פתרון לבעיית האוכל.
משהו שאי אפשר לנשנש סתם. לא באוטובוס, לא בחוסר מודעות. אולי זה יפחית במשהו את כמות האוכל שנכנסת אל גופי סתם. כל כך סתם. חבל. אלך לחפש מתאם. אין לי שלווה נפשית לקרוא עכשיו.
עד השעה ארבע אכלתי 2 לחמניות, תפוח עץ, גלידה של מקדונלדס, גלידת בסקין רובינס, לחמניה עם פסטרמה, גבינה צהובה ו...ריבה! של מקדונלדס. ו...מאפין מ- woolworth's עם אוכמניות שלא היה משהו בטעם, רק גדול. וזהו. גלשתי באינטרנט שעתיים ושילמתי על זה 2 דולר. חשבתי שזה בחינם. אבל לא נורא. בטח מגיע להם יותר. פשוט לא נאשמתי אז אין להם מושג כמה זמן הייתי. עניתי על מיילים מחברות ומשפחה, שלחתי תמונות, קראתי פוסטים, דואר, נתתי כוכבים.
הזמן טס. אני הולכת והולכת והולכת, פחות או יותר ברדיוס של קילומטר, חוזרת שוב ושוב לרחוב שרידן שבו נמצא מקדונלדס אבל נכנסתי אליו רק פעמיים עד כה. לא עוד. בא לי להקיא מעצמי. במקום זה אני לועסת את המסטיק האחרון שנשאר לי מישראל.
יש פה עצים מאוד יפים. יותר עצים מאנשים. הלגונה נראית כיפית. אני יושבת בסמוך אליה. עוד מעט אקרא ספר. הים שלהם נסוג. בטח קשור לבצורת שלהם. הם משקים יותר מדי את הדשאים שלהם.
מתי כבר אפסיק לאכול כמו בולמית שלא מקיאה? טוב שאני לפחות הולכת קצת. אוף.
מחר אני עוצאת לקייפ טריביוליישן ליומיים. עכשיו אני נזכרתי שלא כתבתי לנגה. היא המליצה לי לנסוע לשם. אבל כנראה אתחבר שוב לאינטרנט בקרוב. במהלך אחה"צ או הערב, אין יותר מדי מה לעשות.
אני עדיין מתקמצנת לקנות מתאם למטענים שלי. הסוללה של המצלמה כבר לא מלאה ואני עלולה להגיע למצב קריטי בקייפ טריב. מצאתי פה בעשרה דולר, לא זוכרת איפה. בדקתי בכל סופרמרקט כמה עולה. ראיתי כל כך הרבה חנויות היום. באסה עם המטענים האלה. אני חושבת שאכנע וארכוש מתאם היום.
אז הטיול מחר, מקווה שיהיה סבבה. שינוי אווירה לפחות. 129 דולר. נשמע סביר. כולל ארוחה אחת ותה עם ביסקויטים. מתקמצנים אפילו על קפה פה. יהיה כיף, בטח, למה לא. ואחרי זה יהיה לי את שבת-ראשון-שני. שלושה ימים זה די הרבה. אולי אשאר בפורט-דאגלס ללילה נוסף. נראה איך זה שם. אסע עם כל חפציי. אקנה הערב מים ואחפש פתרון לבעיית האוכל.
משהו שאי אפשר לנשנש סתם. לא באוטובוס, לא בחוסר מודעות. אולי זה יפחית במשהו את כמות האוכל שנכנסת אל גופי סתם. כל כך סתם. חבל. אלך לחפש מתאם. אין לי שלווה נפשית לקרוא עכשיו.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה