אני חוזרת לפתע אל הבלוג הזה.
סיימתי עכשיו ספר על אוסטרליה והוא החזיר אותי לכאן. הספר נקרא "אז איך היה היום שלך" מאת שולה ויץ. היא מספרת על טליה כץ שנוסעת לשנת התמחות בבית חולים בסידני, במחלקה הפסיכיאטרית לילדים.
הרבה מהחוויות האוסטרליות שלה הזכירו לי את החודשיים שלי שם. תחושת פספוס של עשיתי "הכל", בעיקר מחוסר ידיעה ולא מחוסר זמן. לא קראתי מספיק לפני הטיול, לא ראיתי מספיק סרטים, לא התעניינתי מספיק מה כדאי לעשות שם.
טסתי לי עם הספר העבה והכבד של לונלי פלאנט והנחתי שכבר אסתדר שם.
אז נכון שהסתדרתי אבל יכולתי לראות הרבה יותר, יותר מדבר, יותר חלקי ארץ, יותר אנשים אחרים, יותר קנגרואים באוויר החופשי.
ועכשיו אני רוצה לנסוע שוב, למקומות שלא הייתי בהם. להתכונן יותר מראש, לא לתת לטיול להרוס לי את הדיאטה, ליהנות מהמרחק והחופש בסוף העולם ולהיות פחות מוטרדת מהעתיד כמו שהייתי שם.
יש לי עדיין את הספר, מונח בכבוד במרכז המדף העליון והמרכזי. כחול, עבה, בולט, צועק - קחי אותי שוב למרחקים! בואי נקרע את אוסטרליה!
אני מניחה שהרושם של הספר משפיע עליי להרגיש ככה ביתר שאת ובעוד כמה ימים יישכח אבל אני בהחלט רוצה לחזור לבקר שם, לא להתיישב שם, רק לטייל. ליהנות יותר מהים והנופים שמחוץ לערים.
גם אני רוצה לכתוב ספר על החוויות שלי באוסטרליה כמו שולה יחד עם עשרות תמונות שצילמתי ואם יהיה לי קל יותר לעשות את זה בגוף שלישי ולספר על מישהי ששמה אחר משלי - אעשה מה שיידרש. זה רק עניין של זמן.
הספר יצא בהוצאת רימונים ועולה 69 שקלים. אני שאלתי אותו מהספריה העירונית המשובחת ליד הבית וממליצה למי שמתעניין לעשות זאת. 200 עמ', גופן גדול ורווחים. שעות אחדות של קריאה מעניינת.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה