זוהי קיירנס אם כן. בהמשך ישיר ללגונה שאהבתי באיירלי ביץ', גם פה יש משהו דומה. בריכה ציבורית פתוחה לקהל, ליד הים. בים לא מומלץ לרחוץ. יש שלטים שמזהירים מפני קרוקודילים, כלומר תנינים. אבל הרבה יותר כיף לומר קרוקודיל, במיוחד באוסטרליה, מולדתו של קרוקודיל דנדי. תמיד יש תיירים טיפשים, האוסטרלים אומרים שבעיקר גרמנים, שחושבים שיספיקו לברוח לפני שהתנין יתפוס אותם ויאכל אותם. הם טועים. התנין רק נראה עייף ומנומנם אבל ברגע שנכנסת לרדיוס שלו, חבל לך על הזמן.
לבריכה הזו לא נכנסתי, האכסניות שישנתי בהן היו רחוקות מדי. גם לא טרחתי ללבוש בגד ים ולקרוא ספר על הדשא כמו כולם. לא נראה לי אטרקטיבי מספיק. ליד הבריכה הזו יש טיילת שכוללת דשא ומסלול הליכה. על הדשא יש שולחנות המיועדים לברביקיו. בסוף מסלול ההליכה יש משטחי החלקה לבעלי גלגלים. אפשר לשבת שם שעות ולבהות/להתפעל/לחכות שמישהו יפול.
פה ביליתי כמה שעות של אינטרנט בחינם. קוראים למקום הזה פיטר פן והוא נמצא במרכז העיר. יש אכסניות שהלינה בהן מקנה צמיד צהוב כמו ההוא של לאנס ארמסטרונג. מסירת הצמיד במקום נותנת לך חצי שעה או שעה באינטרנט. האכסניה שלי לא נתנה צמיד כזה אבל הסתדרתי. רורי נתן לי.
זו הספריה של קיירנס. הסיבה שהגעתי אליה היא כמובן אינטרנט. אני זוכרת שחיכיתי שתיפתח ובינתיים צילמתי. האם גלשתי שם בסוף או לא, איני זוכרת. לא בכל הספריות היה קל. יש להם נטיה מוזרה לאפשר רק לאוסטרלים אמיתיים ולא לתיירים. דווקא צריך להיות להיפך לדעתי המשוחדת, אבל בסדר, נוותר להם על זה. לא היו בעיות למצוא אינטרנט בקיירנס. היתה בעיה קלה להעביר שבוע. לפחות הייתי פחות לבד.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה