זה הסיור הראשון שלי בעיר, התמונות הראשונות שלקחתי. נחתתי בבוקר המאוחר בשדה"ת בסידני, לקחתי משם שאטל לעיר, עד האכסניה. למרות שהייתי אחרי יומיים לפחות בלי שינה, שמתי את הדברים בחדר ויצאתי לתור את העיר. שיכנו אותי בחדר קטן עם 3 מיטות קומותיים. המזרנים היו אפורים, הקירות אפרפרים, הארונות אפורים והשטיח אפור. עם כל העייפות שצברתי לא יכולתי פשוט ללכת לישון. משכתי ככה עד הערב.
הלכתי והלכתי, הגעתי לבית האופרה המפורסם דרך ההייד פארק, הגנים הבוטאניים והגלריה לאמנות. באופרה גיליתי שדיויד ברוזה מתעתד להופיע בעוד 4 ימים. חשבתי רגע וחצי והחלטתי להשקיע בו. בדקתי עם הקופאית את האופציה הכי זולה לעשות זאת והלכתי עליה. קצת רחוק מהבמה אבל לא נורא. בטח הסאונד בבית האופרה מצויין.
הכל היה יפה עד מאוד אבל הייתי עייפה וטרודה מכדי להיות נדהמת וליהנות לחלוטין מהיופי הזה. בלילה בחדר המזגן הקפיא אותי, בערב היה קר, הצטננתי קצת, בבוקר היה קשה לישון, היה רועש, היה אור יום, היה לי ג'ט לג, אבל התעקשתי וישנתי לא ברצף עד הצהריים.
ביום וחצי הראשונים לא כתבתי כלום, רק צילמתי. את מה שקרה לי אז אני משחזרת עכשיו מהזיכרון, שנה וחצי באיחור. היתה התאקלמות. לא הייתי מרוצה מהלבד והאפרוריות באסכניה. היא מאוד הזכירה לי את הפרק בזהו-זה על המלון בו היה רק חדר מספר 6. הייתי לבד בחדר, לא ראיתי כמעט אנשים, לא כיף. ככה זה נראה:
הזמנתי מראש מהארץ 2 לילות שם ולקראת סוף ה"תקופה", כלומר - אחרי הלילה הראשון, עשיתי סיבוב באיזור וחיפשתי אכסניה חברותית יותר. כדי לא לצאת משם עם ה-בקפק ולהתחיל לנדוד איתו או להתפשר על המקום הראשון. בדקתי 4 אכסניות, בחלקן ביקשתי לראות את החדרים ווידאתי שהם מאוישים. בסוף בחרתי את הצפופה ביותר, האכסניה הממוקמת ברחוב ג'ורג' 790. בין לבין, ניצלתי את האינטרנט החינמי שלהם לקריאת מיילים והתעדכנות בחדשות.
בשלב זה של הטיול חיפשתי שותפים לעלות איתם צפונה, לאו דווקא ישראלים. יש באכסניות לוחות מודעות כמו ב'מטייל' אבל לא מצאתי משהו רלבנטי. טיילתי בעיר, בהתאם למה שכתוב בלונלי פלנט. גלריות, מוזיאונים, ספריה, גנים.
בשישי בערב, יום אחרי הנחיתה, הוזמנתי לארוחת ערב אצל חברים של קרובת משפחה, צ'כים במקור, כ- 20 שנה באוסטרליה, אולי 30... הם נתנו לי הרבה טיפים מה לראות ולא רשמתי כלום, רק הקשבתי והשתדלתי לזכור. הם היו מאוד נחמדים ויש להם שני נכדים מתוקים אז היה ערב טוב.
אם כי לא השתמשתי באינטרנט שלהם... ולכן כשהוחזרתי באדיבותם לאכסניה יצאתי לחפש אינטרנט. מצאתי באיזור שעת אינטרנט ב- 2 דולר והתעדכנתי, שוב. בדרך לאכסניה פגשתי את הישראליות הראשונות, או אולי רק הראשונות שדיברתי איתן. הן שכרו אוטו ומתעונות לעשות את ה-D הפוך, לא מה שאני התכוונתי. הן הציעו לי להצטרף. לקחתי את הטלפון ואולי ניסיתי להתקשר פעם אחת, כנראה שלא. לא התרשמתי מהן ולמחרת כבר די התחלתי לגלגל בראשי את הרעיון שאתחיל לעלות לבד צפונה באוטובוס ונראה כבר בהמשך מה הלאה.
קניתי כרטיס אוטובוס של גרייהאונד איתו אפשר לטייל לכל אורך החוף המזרחי תוך 45 ימים. לא הייתי מודעת בהתחלה למגבלת הק"מ אבל הסתדרתי עם זה. המגבלה מאפשרת לעלות עד למעלה וזהו, אי אפשר לחזור עם זה.
זו התחלת הטיול.
רשומות
