קייפ טריבוליישן חלק שני ואחרון

התמונות בפוסט זה לא קשורות למקום, הן מהחלק הדרומי של אוסטרליה. אבל שקיעה זה נייטרלי. חוץ מזה שיש מקומות שם יש את השקיעות הכי יפות בעולם, אבל שקיעה יפה בדרך כלל.

עברו כמה שעות, כבר אחר הצהריים. טבלתי בבריכה, התרחצתי, התרעננתי, פחות חם ויותר יפה. יש שני ישראלים שיושבים לא רחוק ממני. בחור ובחורה. לא נראה לי שהם זוג. אני לא מצליחה לשמוע את שיחתם. לא בא לי להצטרף אליהם. הבחורה לא מוצאת חן בעיני, למרות שיש לה ספר. באנגלית אפילו. היא קולנית ומעצבנת. אני בסדר עם הלבד שלי.

רוצה שיסגרו את הסופרמרקט כבר כדי שלא אתפתה לרכוש שם כלום. כבר ממש נעים והמוזיקה סבבה כמו גלגל"צ פעם, בימים הטובים שלה, רק בלי השירים העבריים וחבל. הייתי נותנת להם את הדיסק שלי אם היה סיכוי שמישהו יסכים/ירצה/יאהב.

יש לי זמן ושקט לחשוב על המשך המסלול שלי באוסטרליה. מה אני עושה אחרי מלבורן וטזמניה? פרת', אולרו, או חוזרת למלבורן, או הביתה.


שמתי לב שאנשים כמעט ולא שותים באוסטרליה דיאט קולה וקולה. מעניין למה אין להם דיאט ספרייט. טוב שמוכרים דיאט קולה עדיין.

ראיתי פה בקבלה ספרים. עברתי את קו באמצע של הספר. מעניין האם הספרים בחינם. קשה להאמין שיש פה משהו בחינם.

אחרי שעה וחצי נוספות בפאב כתבתי: לפי כמות הזמן שאני יושבת בפאב כבר הייתי צריכה להיות שתויה לחלוטין. לו הייתי שותה משהו מלבד מים ועכשיו דיאט קולה במחיר הצנוע של שני דולר ועשרה סנט. ממש בקטנה.

במפתיע אני לא רעבה למרות שהגיע הערב. אולי בגלל החום. אולי בגלל שקראתי את התפריט שלהם. אין משהו שעולה פחות מעשרה דולר. אחכה לבוקר, אולי יהיה משהו ריאלי יותר עד אז. בערב כבר אהיה בקיירנס ויהיו יותר אופציות. אם אסתום את הפה עד הערב יהיה ממש נחמד.

מבחינת לשתוק - אין בעיה, מבחינת לאכול, עכשיו רק שבע והערב כה ארוך! אפילו אם אלך לישון מוקדם, זה יהיה רק אחרי שמונה. מחר אתעורר מוקדם מדי, זה ברור. החדר קטן וחשוך אפילו כשהאור דולק - בערב. קשה להמשיך לקרוא את הספר כשמחשיך, לפחות מחשיך פה מאוחר יחסית, בשמונה בערך.

אני שותה את הקולה זירו הזה. כתוב על הבקבוק - Real Taste וזה מאוד אירוני בעיני כי הטעם של זה כל כך מגעיל ולא טבעי. חבל שיש בזה קפאין כי זה גם ממילא לא טעים. נראה לי שדיאט נטול קפאין תמיד יזכיר לי את המשרד. מקווה שלא. כמה ימים כבר לא שתיתי קפה... אני כבר לא מפנטזת על אייס ארומה, אין טעם, יש עוד חודש לפחות.

הקרואסונים שלהם פה תמיד נראים כל כך עלובים. המאפינ'ס במקום הספציפי הזה עולים 3.5 דולר. לא יכולה שלא לחשוב מה היה קורה אם הייתי מוותרת על המאפין של אתמול אחה"צ מוולוורת'ס. לפחות אני בטוחה עכשיו שלא ארצה לדגום שוב מאפין שלהם. אחריו היה לי טעם בפה כאילו אכלתי שקית פלסטיק. נחמד לי לא להיות רעבה עכשיו.

אף אחד פה לא שותה יין, רק בירה. יש להם ביפר שמצפצף כשהמנה מוכנה. נחמד פה. קצת משעמם, אבל בצורה מרגיעה.
אפשר להמשיך לקרוא עם התאורה הקלושה. אין משהו יותר טוב לעשות. אני כבר לא מבואסת, רגועה כאילו לקחתי משהו. לא לקחתי. שמישהו ישתה פה יין אולי? טוב, אני לא צריכה לשתות ערב אחרי ערב. ערב כן וערב לא. היום לא.


למחרת בבוקר:
אתמול נכנסתי למיטה בשמונה וקצת. הלכתי לישון בתשע, בלי כיבוי אורות אבל לא הפריע לי. נרדמתי עם עמיר לב, די מהר. חלמתי חלומות על המשפחה. אחד על סבא וסבתא, חלום מטריד שהתקשר גם למחשבה שחשבתי על הגרמנים במיוחד ושאר העמים בכלל. אף אחד לא לומד על השואה, זה לא מעניין אף אחד והנושא הזה יישכח.

גם אנחנו נשכח את הסיפור של סבא וסבתא. גם ככה אנחנו לא יודעים מספיק כי הם לא סיפרו לנו אבל גם מה שאמא ואחיה יודעים יישכח ויעלם. צריך להעלות על הכתב את הזכרונות שלהם ולשמור. אסור לנו לשכוח את מה שקרה.

בחלום השני אני עם המשפחה במקום שהיה בו פעם אחד הקניונים של עיר הולדתי. הקניון כבר לא שם, נשאר רק השלט. אני אומרת להוריי - זהו, אין לכם יותר בתי קולנוע בעיר! את בתי הקולנוע בקניון השני סגרו כמה חודשים לפני כן מחוסר רווחיות.

אנחנו עומדים שם ופתאום מגיע איש במכונית אמריקאית ישנה וארוכה ונכנס בכוונה בעמוד חשמל. הוא לוחץ על דוושת הגז ומועך את קדמת המכונית לאט וביסודיות. נכנס לתוך העמוד. כשהוא מסיים, הוא הולך, המנוע נשאר דולק, האוטו חם והאחיינית שלי רצה לשם. אנחנו לא מספיקים לעצור אותה. היא נוגעת באוטו וחוזרת אלינו מלוכלכת אבל ללא כוויות וגם לא בוכיה. הכל בסדר ואבא שלי מסביר לה כמה שזה מסוכן.

זהו, רק עוד 4 שעות נותרו לי כאן. לא חושבת שאסיים את הספר תוך 4 שעות אבל בהחלט אתקדם.

קייפ טריבוליישן

התמונות מהטיול בן היומיים לא שרדו. צרבתי אותם אבל מסתבר שעשיתי משהו לא בסדר. מוזר. לא מתאים לי לא לוודא שנצרב לפני שאני וחקת וממשיכה הלאה. אני עדיין לא משלימה עם היעדרן. בטוחה שהן יימצאו איפה שהוא. אבל עכשיו, ממרחק הזמן, נראה לי שלא צילמתי הרבה ושלא היה מה לראות. בעיקר סבלתי מהחום ומשיעמום. קיללתי את עצמי שהגעתי לשם. התמונות בפוסט הזה הן מקיירנס, הפוסט הקודם מסביר אותן. הטיילת, הים הנסוג.

חם, אני מזיעה, אין מזגן בשום מקום. המקלחות והשירותים מחוץ לחדרים. האינטרנט יקר. הטיול הזה לא כולל אף ארוחה. הסופרמרקט יקר. אבל יש בו מזגן.
נראה שאף אחד פה לא לבד.
יש פה בריכה גדולה שנראית מפתה, אבל להתפשט?
יש גם גישה לחוף הים ושם אולי מסוכן להתרחץ בגלל התנינים.
טוב שיש לי את הספר שלי לפחות. הדבר היחיד בערך שלא מבקש כסף.
אני בחדר של חמש, קטן, צפוף, מבולגן, ריצפה שלא נראית נקיה.. השירותים והמקלחת רחוקים ומשותפים למילון בנות. בטח יש גם יתושים.

יש במקום די הרבה אופציות אקטיביות, סוסים, קיאקים, סיורים, אבל אני בוחרת בינתיים באופציית ה- Relaxation שהם מדברים עליה כל הזמן ובכל מקום. אולי אכתוב מכתבים. אין קליטה של הסלולארי. לא נראה לי שיש בחדר שקע חשמל להטעין.

צ'ק אאוט בתשע וחצי ואוספים אותנו באחת וחצי. אם רק אקרא את הספר, אסיימו עד מחר. אני צריכה עוד לילות במלבורן. משיחות עם טיילים אחרים, נלחצתי קצת שמא סידני תהיה מפוצצת תיירים כשאחזור אליה באמצע דצמבר. חשבתי אפילו לכתוב לסוכן הנסיעות שלי שאני רוצה להקדים את חזרתי ארצה. או אולי לשנות לניו-זילנד. כרגע רע לי. אולי כניסה לבריכה היתה עושה לי טוב. אינטרנט יעשה לי טוב. עוד לא ראיתי איפה הוא. שישה דולר לשעה!!! או להתאפק עד מחר.

גם מוזיקה טובה תשפר את מצב רוחי הירוד. אני מזכירה לעצמי שבאתי כדי לשנות אווירה. בשביל לא להיות שבוע שלם רק בקיירנס. כשאחזור אעבור לאכסניה אחרת. אולי אצא לטיול של דוד בראיין שכולם ממליצים עליו, למרות שעניין הריקודים באוטובוס לא ממש נשמע לי. מדובר על טיול עם אווירה שמחה וצעירה. נוסעים למפלים באיזור קיירנס. טיול חד יומי. נחשב טיול חובה. כולם ממליצים עליו בעינים בורקות.

יהיה כיף פה. אני אעבוד על עניין ההירגעות. אז מה אם אני לא אוהבת את המקום ממבט ראשון? זה יכול רק להשתפר. נותרו רק 24 שעות. אולי אוכל פה ארוחת ערב. נראה שאין הרבה ברירות. יש ערב בנות בבריכה. 5 דולר כניסה. אני לא אוהבת את הסחטנות שלהם. לא מספיק לילה פה עולה 25 דולר ולא מקבלים כלום, הם מבקשים דמי פיקדון על המפתח בסך עשרה שקלים ואם מאחרים הם שומרים את הפיקדון לעצמם. וואלה יופי.

טוב שיש לי עוד ליטר וחצי בתיק השני. כל כך חם פה. אני מזיעה בלי לזוז.

לפני שהגענו לאכסניה עשו לנו סיור. היתה ארוחת בוקר על חשבוננו באיזה מסעדת דרכים פשוטה ויקרה. אחריה היה שייט במהלכו חיפשנו תנינים ולא מצאנו. הדבר הכי מעניין שם היה התספורת הצבעונית והקירחת של אחת התיירות וזו תמונה שממש חבל לי על היעדרה מהאלבום. אחרי הנהר היה כמובן יער גשם, מוטיב אוסטרלי חוזר. יפה מאוד, כבוד. הלוואי עלינו איזה יער אחד כזה. גזעים עבותים וגבוהים עד השמיים. שקט, רק רחש העלים. אפשרות לטבול במים.

בעיקרון מאוד יפה פה. אני צריכה להירגע וליהנות מהיופי הזה. מה כבר הייתי עושה בקיררנס בזמן הזה? לא משהו הרבה יותר מעניין. הירגעי, נוחי, היי סימפטית. יהיה אחלה. תיהני. לא שילמת בשביל לסבול. זה תלוי רק בך. הבחירה היא שלך. תיהני! די לסבול ולהתבכיין.

היה לי זמן לכתוב בקיירנס

היום אני מטיילת בעיר ואוכלת. כמו תנין רק יותר צמחוני . זה השלט המזהיר מפני תנינים. אהבתי.

עד השעה ארבע אכלתי 2 לחמניות, תפוח עץ, גלידה של מקדונלדס, גלידת בסקין רובינס, לחמניה עם פסטרמה, גבינה צהובה ו...ריבה! של מקדונלדס. ו...מאפין מ- woolworth's עם אוכמניות שלא היה משהו בטעם, רק גדול. וזהו. גלשתי באינטרנט שעתיים ושילמתי על זה 2 דולר. חשבתי שזה בחינם. אבל לא נורא. בטח מגיע להם יותר. פשוט לא נאשמתי אז אין להם מושג כמה זמן הייתי. עניתי על מיילים מחברות ומשפחה, שלחתי תמונות, קראתי פוסטים, דואר, נתתי כוכבים.

הזמן טס. אני הולכת והולכת והולכת, פחות או יותר ברדיוס של קילומטר, חוזרת שוב ושוב לרחוב שרידן שבו נמצא מקדונלדס אבל נכנסתי אליו רק פעמיים עד כה. לא עוד. בא לי להקיא מעצמי. במקום זה אני לועסת את המסטיק האחרון שנשאר לי מישראל.

יש פה עצים מאוד יפים. יותר עצים מאנשים. הלגונה נראית כיפית. אני יושבת בסמוך אליה. עוד מעט אקרא ספר. הים שלהם נסוג. בטח קשור לבצורת שלהם. הם משקים יותר מדי את הדשאים שלהם.

מתי כבר אפסיק לאכול כמו בולמית שלא מקיאה? טוב שאני לפחות הולכת קצת. אוף.


מחר אני עוצאת לקייפ טריביוליישן ליומיים. עכשיו אני נזכרתי שלא כתבתי לנגה. היא המליצה לי לנסוע לשם. אבל כנראה אתחבר שוב לאינטרנט בקרוב. במהלך אחה"צ או הערב, אין יותר מדי מה לעשות.

אני עדיין מתקמצנת לקנות מתאם למטענים שלי. הסוללה של המצלמה כבר לא מלאה ואני עלולה להגיע למצב קריטי בקייפ טריב. מצאתי פה בעשרה דולר, לא זוכרת איפה. בדקתי בכל סופרמרקט כמה עולה. ראיתי כל כך הרבה חנויות היום. באסה עם המטענים האלה. אני חושבת שאכנע וארכוש מתאם היום.

אז הטיול מחר, מקווה שיהיה סבבה. שינוי אווירה לפחות. 129 דולר. נשמע סביר. כולל ארוחה אחת ותה עם ביסקויטים. מתקמצנים אפילו על קפה פה. יהיה כיף, בטח, למה לא. ואחרי זה יהיה לי את שבת-ראשון-שני. שלושה ימים זה די הרבה. אולי אשאר בפורט-דאגלס ללילה נוסף. נראה איך זה שם. אסע עם כל חפציי. אקנה הערב מים ואחפש פתרון לבעיית האוכל.

משהו שאי אפשר לנשנש סתם. לא באוטובוס, לא בחוסר מודעות. אולי זה יפחית במשהו את כמות האוכל שנכנסת אל גופי סתם. כל כך סתם. חבל. אלך לחפש מתאם. אין לי שלווה נפשית לקרוא עכשיו.

קיירנס - מוקדי בילוי ואינטרנט

זוהי קיירנס אם כן. בהמשך ישיר ללגונה שאהבתי באיירלי ביץ', גם פה יש משהו דומה. בריכה ציבורית פתוחה לקהל, ליד הים. בים לא מומלץ לרחוץ. יש שלטים שמזהירים מפני קרוקודילים, כלומר תנינים. אבל הרבה יותר כיף לומר קרוקודיל, במיוחד באוסטרליה, מולדתו של קרוקודיל דנדי. תמיד יש תיירים טיפשים, האוסטרלים אומרים שבעיקר גרמנים, שחושבים שיספיקו לברוח לפני שהתנין יתפוס אותם ויאכל אותם. הם טועים. התנין רק נראה עייף ומנומנם אבל ברגע שנכנסת לרדיוס שלו, חבל לך על הזמן.
לבריכה הזו לא נכנסתי, האכסניות שישנתי בהן היו רחוקות מדי. גם לא טרחתי ללבוש בגד ים ולקרוא ספר על הדשא כמו כולם. לא נראה לי אטרקטיבי מספיק. ליד הבריכה הזו יש טיילת שכוללת דשא ומסלול הליכה. על הדשא יש שולחנות המיועדים לברביקיו. בסוף מסלול ההליכה יש משטחי החלקה לבעלי גלגלים. אפשר לשבת שם שעות ולבהות/להתפעל/לחכות שמישהו יפול.
פה ביליתי כמה שעות של אינטרנט בחינם. קוראים למקום הזה פיטר פן והוא נמצא במרכז העיר. יש אכסניות שהלינה בהן מקנה צמיד צהוב כמו ההוא של לאנס ארמסטרונג. מסירת הצמיד במקום נותנת לך חצי שעה או שעה באינטרנט. האכסניה שלי לא נתנה צמיד כזה אבל הסתדרתי. רורי נתן לי.

זו הספריה של קיירנס. הסיבה שהגעתי אליה היא כמובן אינטרנט. אני זוכרת שחיכיתי שתיפתח ובינתיים צילמתי. האם גלשתי שם בסוף או לא, איני זוכרת. לא בכל הספריות היה קל. יש להם נטיה מוזרה לאפשר רק לאוסטרלים אמיתיים ולא לתיירים. דווקא צריך להיות להיפך לדעתי המשוחדת, אבל בסדר, נוותר להם על זה. לא היו בעיות למצוא אינטרנט בקיירנס. היתה בעיה קלה להעביר שבוע. לפחות הייתי פחות לבד.

יום ראשון ב- Cairns

במרכז העיר. פה ראיתי לראשונה אבורג'ינים.

ממישן ביץ' נסעתי לקיירנס. מרבית התמונות שלי מהשבוע ההוא אבדו. (חשבתי שצרבתי אבל הצריבה כשלה.) נותרו רק 39 תמונות. מבחינת קיירנס הן די ממצות אבל אין תיעוד לפורט דאגלס וחבל.

כשהגעתי לקיירנס נפל לי סופית האסימון שאני לא יכולה לחזור את כל הדרך באותה דרך בה הגעתי. הכרטיס של גרייהאונד לא כולל את הדרך חזרה. בנוסף, מלבורן רחוקה עד מאוד ובמחיר מאות בודדות של דולרים אני יכולה להגיע תוך שעות מעטות במקום תוך ימים עם הכרח לעצור במקומות שכבר ראיתי או חורים דומים.

הלכתי בקניון לשתי סוכנויות נסיעות לברר כמה יעלה לי התענוג. הראשונה היתה אדיבה אך לא מצאה את מבוקשי. אצל השניה מצאתי טיסה במחיר שהייתי מוכנה לשלם. באותו מעמד הזמנתי גם אכסניה זולה יחסית לשני הלילות הראשונים במלבורן. הבעיה היא שהייתי צריכה לחכות כמה ימים טובים עד הטיסה. בקיירנס והסביבה. אבל לא נורא. העיר ביום הראשון נראתה מקסימה להפליא. אחד הדברים שהכי התחברתי אליהם שם היה הקניון. מרוב אהבה צילמתי אותו.

בקיירנס גיליתי שבימי שלישי באוסטרליה כרטיס הקולנוע ממש זול יחסית. חבל שאין לנו בארץ לפחות יום אחד כזה. הבעיה שהמחיר המקורי שלהם יקר וכשהולכים על הזול זה יוצא כמו בארץ. 8.5 דולר אוסטרלי בהנחה, זה יוצא בערך שלושים ומשהו שקל.

כשהגעתי לקיירנס התרשמתי ממנה לטובה. בכל זאת סוף סוף עיר ולא חור. הגעתי שוב לאכסניה די אקראית, נשארתי 3 לילות. מצאתי איזה קופון הנחה שמותנה בשלושה לילות ותשלום מראש. הלכתי על זה. שובצתי שוב בחדר לבד וכך נשאר המצב לאורך כל שהותי שם. הפעם פחות הפריע לי. היה אפילו נחמד לבד, במיוחד אחרי הלילה בחדר המעורב שהדיר את שנתי.

יש גם בריכה, ביליארד, רמזים לחיי חבר'ה גואשים. במקרה פגשתי באכסניה את ה"חברים" ממקיי, ג'ון והבנות. הוא לא היה נחמד במיוחד אבל יכולתי להבין אותו, הוא בטח חשש שאתקרצץ אליהם. לראיה, הוא שאל האם אני לבד או עם אנשים. רורי הלך לאכסניה אחרת, היה לו קופון אחר...

התמקמתי בחדרי הנאה, התקלחתי, צחצחתי שיניים, נחתי קצת, תהיתי האם אוותר לבדי ויצאתי לתור את העיר. מצאתי את הקניון והייתי שבעת רצון ממנו עד מאוד. גדול. כמו באמריקה. מודרני. 2 סופרמרקטים, של הרשתות הגדולות. שוטטתי, סקרתי, התלבטתי. קניתי מים.

קניתי כרטיס טיסה למלבורן. 234 דולר ביום ב'. כלומר, עוד חמישה לילות להעביר בקיירנס. שישה ימים. יהיה כיף. אעשה כביסה, אקנה אוכל ליותר מיום אחד, אולי גבינה אפילו.

הלכתי לסרט. The Game Plan ובתפקיד הראשי - The Rock. כמובן שלא היה לי מושג מי זה. רורי הסביר לי אחרי.
ככה נראית הכניסה לקולנוע:

הדפיקות העיקרית של הקניון היא שכל החנויות נסגרות ב- 17:30!!! איזה חיים הם עושים האוסטרלים האלה. רק הקולנוע ומשחקי הווידאו וגם הסופרמרקטים נשארים פתוחים.

זו המסעדה הסינית המהירה של הקניון:

אחרי הסרט יצאתי אל הקניון המת. נשארתי עם דולר בארנק והצלחתי לוותר על סיבוב בסופר. בדרך לאכסניה מצאתי מקום כמו בלוקבאסטר שיש בו גם אינטרנט. השקעתי את הדולר בעשר דקות גלישה ואימצתי את המקום לליבי. הספקתי לתקשר עם עולמי הצר בארץ ורווח לי.

מישן ביץ'

מבחינתי - עוד חור שאין לי מה לעשות בו. מבחינת מי שעושה ספורט אתגרי כמו צניחה חופשית או ראפטינג - מקום נחמד, נקודה הכרחית בדרך צפונה. עצרתי סתם, שמעתי שנחמד, אז באתי. אמנם נחמד אבל קצת מת. שקט מדי.

מהשם כבר אפשר להבין שמדובר בחוף. זה שכבר לבשתי בגד ים באיירלי ביץ' לא אומר שאני כבר הולכת להשתרע כל היום על החוף ולתפוס צבע או ללבוש אותו שוב מתישהו.

במישן ביץ' לפחות היה קצת יותר קטע חברתי. פגשתי באכסניה את רורי. נפגשנו כבר לפני יומיים ואפילו דיברנו באחת העצירות. אני נסעתי למגנטיק איילנד, הוא ויתר על הקטע הזה והגיע ישר למישן ביץ'. הוא עשה איזה ספורט אתגרי כלשהו. רחיפה נראה לי.

מסתבר שלאנגלים יש איזה חג בחמישי בנובמבר הכולל מדורות כמו ל"ג בעומר רק בלי בר כוכבא וחץ מקשת. לא יודעת מה כן. אמנם בן הבריטי הסביר בפירוט את מהות החג ליד המדורה אבל היתה גם גיטרה ושירים ורחש הגלים, לא הקשבתי להסבר. חבל.

אחרי הגיטרה ישבנו במרכז האכסניה באוויר הפתוח, שתינו יין לבן, נישנשנו מה שהיה, דיברנו וצחקנו. בן הבריטי בן העשרים, ליביה בת גילו משוויץ, דורותי השתקנית ורורי הקנדי בן גילי. מזל שאנגלית שפה בינלאומית.
בן לוקח טיול מאורגן למדבר במחיר הצנוע של 17 אלף דולר. אני מעריכה שזה יהיה מחירו של כל הטיול שלי או אפילו פחות מזה. עד עכשיו השתמשתי רק ב- 1500 דולר, כולל כרטיסי אשראי.

הערב היה נחמד ואחריו ישנתי בחדר ובו 12 מיטות, ללא הפרדה לפי מין. הלכתי לישון עם בגדים. המקלחת רחוקה מדי, גדולה עליי הפרוצדורה הזו. לפחות פרשתי את הסדין. חלמתי בלילה שההורים באים לבקרני שם ואני מצטערת שלא הביאו לי עוד בגדים. בקרוב אצטרך לכבס ולהטעין את סוללת המצלמה.

התעוררתי מוקדם מדי, יש גם כאן כמו בהרווי ביי חלון בתיקרה המכניס אור מוקדם מדי בבוקר. בשש! יש לי שעתיים-שלוש להעביר עד האוטובוס לקיירנס. כנראה אתחבר לאינטרנט, אין ברירה. עברה כבר חצי ימממה, בטח מישהו כתב לי מאז ההתחברות האחרונה! אופציות אחרות אינן ריאליות - בריכה וים. אין פה כלום. יש תחנת דלק ואליה צמודה חנות. יש את האכסניה בה ישנתי - סקוטי והפאב של סקוטי. יש ציפורים מצייצות באקסטזה והרבה ירוק.

מגנטיק איילנד

לרוע המזל צריבת התמונות של הימים במגנטיק איילנד, במישן ביץ' וכמה ימים בקיירנס כשלה ולצערי אין לי מזכרת מהימים האלה. לא נורא, אני מנסה לנחם עצמי, יש לי גם בלעדיהן כמה אלפי תמונות (מדהימות), אשר צרובות ליתר ביטחון לפחות פעמיים ומבלבלות אותי יופי.

התמונות כאן סמליות ולא נלקחו בימים ה"אבודים" אלא בדיוק לפני כן, באיירלי ביץ' הזכור לטובה. חוץ מהקנגרו שבא מגן חיות.


אחרי 3 ימים באיירלי ביץ' בהם עשיתי חיים המשכתי הלאה. נסעתי למגנטיק איילנד. איכשהו התגלגלתי לשם עם הזרם. נסעתי ל- Townville באוטובוס. התחנה שלו נמצאת ליד נקודת המוצא של המעבורת. כל מי שהיה איתי על האוטובוס וירד שם עבר למעבורת. כשהמעבורת הגיעה לאי שאלתי את מוכר כרטיסי האוטובוס איפה אפשר לישון ואיפה כדאי. הוא המליץ על אכסניה שנקראת בונגלו ביי אז ירדתי שם מהאוטובוס, לא לבד. יש עוד 3 אכסניות באי. זו שייכת ל -YHA. אני בחדר של שמונה בנות. המקלחת והשירותים בפנים. השותפות שלי שוב מעבירות את הזמן בשיזוף יתר בחוף הים. יש באכסניה גם בריכה, בר, מטבח ובנים.

הלכתי לראות את החוף, את הסופרמרקט. יש האכלת ציפורים אחר הצהריים. למחרת בבוקר שילמתי 14 דולר על סיור בין חיות האכסניה בה ישנתי. יש להם פינת חי קטנה ובה תוכי לבן מדבר , נחש, תנינים, כולל אחד תינוק שהמדריכה החזיקה, סגרה לו את הפה עם המסקינטייפ ונתנה לו להחזיק וללטפו. גם 3 קואלות וולאביז. (אני כותבת ביומןשצילמתי והרבה אבל הכל הלך.חבל :( ...) בקבוצה שלי היה בחור יהודי מקנדה עם ס' שורקת העונה לשם אדם שהתלהב לשמוע שאני מישראל וזה היווה עבורו טריגר לספר לי על הקשר שלו לארץ הקודש. פגשתי אותו גם בהמשך.

קצת אחרי שהגעתי כבר הזמנתי אוטובוס ליום הבא. גיליתי שהגעתי לעוד חור. טוב, עירניקית שכמותי מתקשה לסבול את הדממה והריקנות האלה. אבל בעיקרון זה אי יפה שאפשר לראות בו בע"ח ולא מבעד לגדרות. יש טרקים ארוכים ויש מסלולים קלים יותר. עשיתי הליכה של שעה. הייתי אמורה לראות קואלות וחיות ממש מגניבות אבל ראיתי רק זיקית וקנגרו רץ במהירות.

השייט Whitsundays תמונות כחולות

Whitsundays זו קבוצת האיים שבאיזור ה- Great Barrier Reef.

זו המארינה ממנה יצאנו ואליה חזרנו:

אין כאן עדויות לשנירקול או לחשיפה הראשונה שלי בבגד ים לשמש האוסטרלית. לי יש תמונה אחת בערך בבגד ים. זה היה היום בו עשיתי זאת. זה הרגיש כאילו שנים לא לבשתי בגד-ים למרות שרק חודש לפני כן בבריכה ריקה כמעט מאנשים במלון שומם של אמצע השבוע בים המלח עשיתי זאת.

יש באיזור הזה הרבה איים בתוליים עם חול לבן רך, טהור ומדהים, ים כחול צלול כמו מי ברז, צימחיה. קנגרו לא רואים שם, אולי ציפורים. עצרנו באחד האיים להפסקת צהריים.

לפני הצלילה הזהירו אותנו מפני המדוזות הקטלניות שיש להם שם ושאר סכנות אפשריות. יש להם מדוזה מסוג מסויים שיכולה לעקוץ מבעד לחליפת הצלילה ולהרוג, אם היא פוגעת ישירות בלב למשל.

אמנם לא ראיתי מדוזות במים אבל החששות נותרו. כמובן שנכנסו לי מלא מים מתחת למסכת הצלילה וגם ככה לא ראיתי הרבה בהיעדר המשקפיים. שמחתי שלא לקחתי את הדיל של השלושה-ארבעה ימים בסגנון הזה. הפלגה , צלילה, עצירה באי, שיזוף, מנוחה, רחצה. נשמע שיעמום גדול. לא אטרקציה בשבילי. אבל השייט עצמו היה כיפי. לשניים שהשיטו את הסירה המהירה קראו שיין ושניהם היו חתיכים ונחמדים.

ראיתי דגים במים, כמו באילת אבל כנראה יותר יפה. אני בעיקרון לא מתלהבת מדגים במיוחד אז אין כאן השתפכויות על היופי בעניין. דגים צבעוניים, עם פסים, נקודות, חלקים, אפורים, זוהרים whatever - אבל דגים. ואלמוגים ואצות.

Airlie Beach

מלבד היציאות לשיט אל הגרייט ברייר ריף, האטרקציה המרכזית של איירלי ביץ' היא לגונה מלאכותית בה ניתן להשתכשך, לשחות וכו'. היא מוקפת דשא, עצים, תיירים מכל העולם שוכבים על הדשא וקוראים ספרים.( נצפו גם קוראים עבריים אבל לא עצרתי לדבר איתם.) באיירלי ביץ' נפטרתי סוף סוף מהספרים שהבאתי מהארץ. חמדת/טוני מוריסון, נוכח הים/דוד פוגל, ראש דפוק - לא זוכרת כרגע מי כתב.

שיטת התימחור של המוכרת שאינה מכירה את השפה העברית היתה מעניינת. לפי הגודל/העובי. הסופרים לא עניינו אותה. במקום הספרים לקחתי כסף. יצאתי מרוצה ועשירה בכמה דולרים ואימצתי לליבי את חנויות הספרים המשומשים. לאורך כל הטיול כבר לא קניתי ספרים יד ראשונה.

חוץ מהלאגונה איירלי ביץ' היא עיירת נופש ובה רחוב ראשי אחד עם כמה חנויות, כמה פאבים גדולים, מסעדות וסופרמרקט אחד פרטי עם מחירים קצת יקרים. אבל מחיר האינטרנט שם היה סביר מאוד וסוף סוף העברתי את כל התמונות מהמצלמה לדיסק. כרטיס הזכרון כבר התמלא.