הפרידה מסידני

בעוד שעתיים אני עוזבת את סידני לאחר חמישה ימים בה. לא אהבת חיי סידני. לא נראה לי שאפנטז עליה. לא ישנתי טוב באף אחד מהלילות שישנתי כאן. 4 לילות, 2 אכסניות, חדר אחד לבד, חדר אחר עמוס בנות. מגדל בבל. 2-3 גרמניות, יפנית, ישראלית ועוד אחת שלא הספקתי לעמוד על מוצאה. היא ישנה די הרבה. היו לי חלומות רבים. ההורים מחכים שאתקשר ואומרים לי שאי אפשר זה לא תירוץ.

דיויד ברוזה עשה לי טוב ושר את כל מה שהיה צריך לשיר. את "יהיה טוב", "שיר אהבה בדואי", "כמו שאת", "סיגליות" ועוד רבים אחרים, רובם מוכרים. חשבתי שהוא ישיר גם שירים מתוך "החומרים שמהם עשויה אהבה" אבל הוא לא ושכחתי מזה. חבל, דווקא דיסק טוב. הוא סיפר על הטיולים שלו ברחבי העולם ועל השנים בהן היה תקוע וזה עשה לי טוב ושיפר את הרגשתי.

גם לשמוע הרבה עברית פתאום היה נעים למרות שלא דיברתי כמעט עם אף אחד, רק עם אישה אחת שישבה מאחוריי. היא גרה בבונדאי כמו כל היהודים המבוססים בעיר והיתה מזמינה אותי אליה אם לא הייתי נוסעת כבר למחרת. כשאחזור לסידני בסוף הטיול אגיע לבונדאי לבדיקה מעמיקה יותר של הנושא. מרות שאני צפויה להיות רווית חופים בסוף הטיול.

הבוקר עשיתי צ'ק-אאוט מהיר אחרי אריזה בחושך והלכתי לחפש את ה-גרייהאונד (חברת האוטובוסים) בלי לדעת בדיוק מה, מי, איפה. יחסית לחוסר הידיעה הכללי מצאתי די מהר. הלכתי כמה מטרים יותר מדי אבל לא נורא, אולי איבדתי כמה קלוריות. קניתי את כרטיס האוטובוס ל-45 ימים לחוף המזרחי והזמנתי כרטיס לביירון ביי להערב ב-18:00. אגיע לשם בשמונה בבוקר ואעשה חיים משוגעים.

קיבלתי עיסוי של רבע שעה בקניון הקרוב, 10 דולר אחרי הנחה בשל חוסר בלקוחות. עיסוי בישיבה שכולל גב, זרועות, צוואר ומאוד מזכיר שיאצו, אולי קצת יותר כואב. קניתי באותו קניון קצת אוכל לנסיעה ואכלתי 2 יוגורט פסיפלורה כארוחת צהריים. יש לי מספיק סוללות לשמוע מוזיקה בנגן במשך 14 שעות?! יש מה לקרוא, יש מצלמה, מקווה לישון, אולי אדבר עם אנשים - עם המזל שלי האוטובוס יהיה ריק! יש לי עוד שעה וחצי עד האוטובוס. זמן טוב ללכת לחפש אינטרנט, לפני עוצר של 14 שעות.